החלטה בתיק בש"א 2389/07

1.         לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה.

2.         תמצית העובדות הדרושות לעניין:

2.1       המבקשת, היא הנתבעת, הינה אגודה שיתופית (להלן גם: " האגודה"),  המשווקת את תוצרת ההדרים של חבריה. החברים מחוייבים על פי תקנון האגודה (להלן: " התקנון"), לארוז את הפרי באגודה אשר מתחייבת לקלוט את כל הפרי, לפעול לאריזתו, מכירתו באופן שיוויוני והעברת התמורה בניכוי הוצאותיה לידי החבר. הפסקת השיווק של תוצרת החבר באמצעות המבקשת, מהווה עילה לפי התקנון להוצאתו מחברותו במבקשת.

2.2       נטען כי המבקשת בעלת רכוש רב, שעיקרו נדל"ן, כעולה בין היתר מנסחי רישום מקרקעין שצורפו לתובענה.

            2.3      המשיב, הוא התובע, הצטרף כחבר למבקשת בשנת 1968. במהלך עונת 1989/90 הפסיק המשיב לארוז את הפרי שגידל אצל המבקשת ועבר לבית אריזה אחר. 

פניות אל המשיב להפסיק את האריזה בבית האריזה האחר לא הועילו ולפיכך החליטה המבקשת בחודש אפריל 1993, על הוצאת המשיב מהמבקשת.

            2.4      הפסקת החברות באה לידי ביטוי בין היתר בהודעת המבקשת מיום 19.4.93 שנשלחה למשיב ובה צוין כי המבקשת רשמה לפניה את הפסקת חברותו באגודה בקשר עם פרדסיו בחדרה זאת עקב אי שיווק תוצרתו באמצעותה בעונת 89/90. עוד צוין בהודעה כי המשיב זכאי להחזר הון מניותיו במבקשת בסך של 30 לכל אחד מ 53.040 דונם ובסך הכל 1,591.20 ש"ח.

            2.5       המשיב ענה למבקשת במכתב מיום 5.5.93, בו ציין בין היתר כי פעולת הוצאתו משורות המבקשת הינה בלתי חוקית.

       2.6      המשיב הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, ביום 13.12.06 במסגרתה           עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש לבטל את החלטת האגודה מחודש        אפריל 1993 בדבר הוצאתו משורותיה.

בנסיבות אלה, הוגשה הבקשה לפני לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

עמדת המבקשת

3.         מטעמים מובנים טוענת המבקשת כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, שכן חברות המשיב בה ארעה 14 שנים קודם להגשתה. לחלופין, נטען כי נגרם לה נזק ראייתי רב נוכח השתהות המשיב בתביעתו, כאשר נוצרה חזקה שאין בכוונתו להגיש תביעה.

המבקשת מצביעה על הוראת סעיף 11 לתקנון המסמיך את האגודה להוציא חבר אם הפסיק את שווק תוצרתו באמצעות המבקשת, עניין המהווה, כך נטען, את הבסיס לקיום המבקשת. בהקשר זה מפנה המבקשת בין היתר להודעת המשיב למועצה לשווק פרי הדר שיש בכוונתו לשווק את תוצרתו באמצעותה, לעונה 89/90, הודייתו מיום 20.9.89 כי משווק את  תוצרתו באמצעות גורם אחר, שכן התמורה אותה מקבל גבוהה יותר, על נכונותה של המבקשת במהלך שנת 1990 לבטל את הפסקת חברותו אם יחזור לשווק את הפרי באמצעותה, דבר שלא התקבל על ידו עד שלא נותרה בידה הברירה להתריע בפניו כי חברותו תופסק כאמור במכתב מיום 22.5.91. הואיל והמשיב לא שינה מעמדתו, החליטה מועצת האגודה ביום 24.1.93, על פקיעת חברותו.

בנסיבות אלה נטען כי עילת המשיב נולדה לכל המאוחר בשנת 1993, עת הוצא מן האגודה, תוך שמירת זכותה לטענה לפיה הוצא למעשה עוד קודם לכן, בשנת 1989.

עמדת המשיב

4.         המשיב בתגובתו מעלה מספר טעמים לדחיית הבקשה.

טעם ראשון הינו כי המניות של המשיב במבקשת הוחזקו בנאמנות על ידה, טרם נפדו ולכן לא חלה התיישנות. המשיב מפנה למכתב של המבקשת מיום 2.11.06 בו נאמר כי עומד לזכותו הסכום הנזכר במכתב דנן בדבר שווי פדיון המניות שהוא החליט שלא לפדותן. מכאן, לדידו של המשיב נוצרה נאמנות קונסטרוקטיבית לפיה המבקשת מחזיקה כנאמן עבורו במניות כנהנה, כל עוד אלה לא נפדו, או תמורת שוויון הראלי כל עוד לא נפדו. בהקשר זה נטען כי המשיב דחה את ניסיון המבקשת לשלם לו את דמי הפידיון והמבקשת אף לא ניסתה לפעול בעניין החזרת השיק, לא כפרה בנאמנותה במניותיו במהלך כל השנים ועוד.

נימוק נוסף בפי המשיב הינו קיום הודאה בזכות במובן סעיף 9 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958, (להלן: " החוק"). המשיב מסתמך על מכתב המבקשת מיום 2.11.06 האמור לעיל בו אישרה המבקשת כי המניות של המשיב בה טרם נפדו, ולכל היותר אם המניות טרם נפדו זכאי המשיב לתמורת הפדיון המוחזקת אצל המבקשת, שטרם התקבלה, בערך ריאלי והואיל וזו לא הועברה לו, מחל מירוץ ההתיישנות רק ממועד המכתב.

טעם שלישי הינו כי המבקשת הטעתה את המשיב בעילת הוצאתו מחברותו במבקשת, זאת בהסתמך על הוראת סעיף 7 לחוק. לדידו רק במכתב נודע לו לראשונה כי העילה להוצאתו משורות האגודה נסמכה על סעיף 11(ו) לתקנון, שעניינה הפסקת שווק הפרי שלא באמצעותה, שעה שבמכתב ההוצאה מיום 19.4.93, עולה כי חברותו פקעה כמשתמע מהוראות אחרות של התקנון בסעיף 10א-ד.

דיון

5.         עיינתי בעמדות הצדדים, לרבות בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, ויישמתי את ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה. אמנם קיים טעם בעמדת המבקשת בקשר עם ההתיישנות, אך לא ניתן בשלב מקדמי זה להכריע בנימוקיו של המשיב לדחיית טענת ההתיישנות, דבר שיעשה לאחר שמיעת הראיות בתובענה ויוכרע בפסק הדין. זאת ועוד, יהיה על  המשיב להיחקר על עמדתו, וליתן הנמקות שישכנעו את בית המשפט שאכן יש בסיס לטעמיו האמורים. אין בידי לקבל את טענת בא כוח המבקשת לפיה, העובדות הן ברורות, אינן שנויות במחלוקת וניתן להכריע על סמך כתבי הטענות הקיימים במחלוקת. לטעמי, כמובהר לעיל, המחלוקת דרושה בירור עובדתי וחקירות, ואבהיר.

 6.         הקונסטרוקציה אותה מעלה המשיב בדבר היות מניותיו מוחזקות בנאמנות בידי המבקשת עד לפדיונם, אינה מופרכת על פניה. קיימות הלכות שהכירו בנאמנות מסוג זה, במקרים דומים כגון עניין תנובה (עמ"נ (י-ם), 312/05 חצב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ) . אם אכן, יעלה בידי המשיב להוכיח את הקונסטרוקציה האמורה, ניתן יהיה לעבור שלב נוסף של בדיקת ההתיישנות על המקרה לפיה בהנחה והנאמן מודה כי הוא מחזיק בנאמנות בנכסי הנהנה, הוא מנוע לכאורה לטעון שחלפה ההתיישנות. (ע"א 6906/00 ענטבואי נ' דר ,  פ"ד נו (5) 280).